בעת טיול בהולנד, רבים מעדיפים להתמקד באמסטרדם המפורסמת ולהישאר רק בה. אולם חצי שעה נסיעה בסך הכל, צפונית לעיר הבירה, ממוקמת אלקמאר – עיירה פסטורלית וציורית שבהחלט לא כדאי לפספס. אלקמאר הקטנה שמרה על צביונה ההולנדי המסורתי לאורך מאות שנים, והיא מציעה חוויה ייחודית של תרבות, טעמים, היסטוריה והרבה הרבה שלווה. יש באלקמאר למטייל הרבה מה לראות, לשמוע, לטעום ולחוות, והביקור בה מומלץ.
אלקמאר – Alkmaar
עיר שנוסדה במאה ה-10, ונקראת על שם ציפור הביצות (Elk-Meer) שחיה באזור. בעיר נמצא שוק הגבינות המפורסם. הרוכלים בשוק לבושים בבגדים מסורתיים ונעלי קלומפה, קבקבי העץ המפורסמים של הולנד, ונוהגים לרוץ עם הגבינות בידיהם. ניתן גם להתרשם מבעלי המלאכה המיצרים מול עיניכם את נעלי הקלומפה, ואם תבקשו יפה גם יעשו לכם נעליים לפי מידה. בגלל שעות הפתיחה המועטות של השוק, מומלץ להגיע כחצי שעה לפני הפתיחה אם ברצונכם לתפוס מקום טוב על מנת לצלם. בעיר אזור קניות די גדול, מוזיאון לבירה, ושיט תעלות. בסביבה יש חופים נחמדים.
השוק מתקיים בימי שישי מחודשי האביב ועד סוף הקיץ בין השעות 10:00 – 12:00.
אטרקציית החובה של אלקמאר – שוק הגבינות
במקור, אלקמאר התפרסמה בשל שוק הגבינות ההיסטורי והייחודי שלה, ולא בכדי. אלמלא השוק, לא היינו שומעים על העיירה הנהדרת הזאת. השוק נערך בכל יום שישי בחודשי הקיץ (אפריל עד ספטמבר) בכיכר מול בית השקילה. הוא נערך במקום זה מאז שנת 1622, כבר למעלה מארבע מאות שנים. זהו חלק משמעותי מההוויה ומההיסטוריה של העיר, ובני המקום גאים להציג למקומיים כיצד עבדו אבותיהם, סביהם וסבי-סביהם. הגבנים (מכיני הגבינה) מגיעים בבוקר יום שישי לבושים בגדים לבנים וכובעי קש שונים, המסמלים לאיזה מחלבה הם משתייכים. הם נושאים את מרכולתם על גבי "אלונקות גבינה" ייעודיות עשויות עץ. בנות המקום, בלבוש מסורתי ובכפכפי עץ כמיטב המסורת, מסתובבות בין האלונקות השונות ומוסיפות טעם נוסטלגי ותרבותי לחוויה. בשעה עשר בדיוק מתחיל המסחר. כמובן, גם המסחר מתנהל באופן טקסי וקבוע. טקס מסחר הגבינות התחיל בשנת 1593, והשתנה מעט מאוד מאז. הטקס מציג לקהל התיירים את האופן בו הקונה בודק את הסחורה, את המיקוח המסורתי על המחיר ולבסוף את ביצוע העסקה. המיקוח כולו נעשה על פי קודים ורמזים חברתיים, המרתקים למתבונן מהצד. בשעה 12:30 בדיוק מצלצל הפעמון אשר מודיע על סיום יום המסחר, והשוק מתפזר.
כמובן שביקור בשוק הוא בגדר חובה לכל תייר באלקמאר. מומלץ מאוד להגיע מוקדם, לפני 8:30 בבוקר, על מנת לתפוס מקום טוב. בנוסף, כדאי מאוד לקנות מהגבינות המוצעות במקום למכירה. שמה של הולנד בכל הקשור לייצור גבינות יצא למרחקים עוד בימי הביניים, ויש מאחוריו גבינות כפריות מיוחדות, טעימות והכי חשוב – אותנטיות.
חוץ משוק הגבינות, באלקמאר יש מה לעשות
מלבד האטרקציה המרכזית של אלקמאר, יש בעיירה מוקדי עניין רבים נוספים שמומלץ לבקר בהם. אפשר, למשל, לבחור להגיע לשוק הגבינות מזאנסה סכאנס בשיט. הדרך עוברת בשדות ירוקים, בינות פרות באחו, והיא מלאה בטחנות רוח ובעלי חיים שונים. מי שמעוניין להגיע לאלקמאר בדרך יבשתית ובכל זאת ליהנות משיט, יכול לבחור בסירת התיירים הפועלת באזור. תעלות המים המרובות שבעיר מספקות דרך אידיאלית לסיור בין המבנים ההיסטוריים והאדריכלות ההולנדית האופיינית של העיירה, גשרים ומוקדי עניין. מי שאוהב את עצמאותו בשטח יכול לשכור סירת מנוע קטנה או סירת משוטים, ולשוט בתעלות בנחת בכוחות עצמו.
באלקמאר נמצאים שני פארקים מרשימים ויפים, המתאימים במיוחד לפיקניק של ארוחת הצהריים או הערב. פארק לונה הוא פארק מלא דשא שבמרכזו אגם, בו ניתן לשחות או לצאת לשיט. בפארק מסלולי הליכה רבים, מסלולי אופניים, ואזורים המתאימים לאכילה. פארק אחר הוא פארק Alkmaarderhout. פארק זה מעניין במיוחד, והוא הפארק העתיק ביותר הקיים בהולנד היום. הוא מתוארך לשנת 1607. בעבר, פעל בו האצטדיון של קבוצת הכדורגל המפורסמת AZ. בשנים האחרונות האצטדיון כבר לא פעיל. בסופי השבוע הפארק הגדול עמוס במטיילים ובתיירים, בעיקר בשעות הנעימות והחמות של היום.
מוזיאונים רבותיי, מוזיאונים!
אלקמאר שופעת מוזיאונים, וכל אחד יכול למצוא בה את המוזיאון המעניין עבורו. לאחר ביקור בשוק הגבינות, מעניין מאוד לבקר במוזיאון הגבינה ההולנדית. במוזיאון זה, הצוות כולו לבוש בבגדים מסורתיים, ומדגים את תהליך ייצור הגבינות. מעבר לתהליך המודרני, אותו רבים מכירים ברמה זו או אחרת, המוזיאון מתמקד בתהליך הייצור המסורתי של העיר.
מוזיאון מרכזי נוסף שרבים מבקרים בו הוא מוזיאון הבירה. במוזיאון זה, מוצג תהליך ייצור הבירה המקומית של הולנד כפי שנעשה לאורך מאות שנים. הבירה היא משקה פופולרי מאוד באירופה בכלל, ובהולנד בפרט. ההסבר לכך פשוט: בעבר, לא הייתה טכנולוגיה שהבטיחה את ניקיון המים. המים נחשבו אז מזוהמים, ושתייתם סיכנה את השותים בהרעלה, שיכלה להסתיים גם במוות. מסיבה זו, מבוגרים וילדים כאחד שתו בירה. הבירה נחשבה לשתייה בטוחה ומומלצת. במוזיאון, מוצגים תהליכי ייצור הבירה העתיקים, מוצגים המכשירים והכלים הישנים בהם הבירה בושלה ויושנה, אפשר לראות שם חומרים פרסומיים ופוסטרים מפעם. בסוף הביקור, מומלץ לעצור בבר הבירות וליהנות מכוס בירה מקומית ומרעננת לפי טעמך.
ישנם מוזיאונים נוספים בעיר, מוכרים פחות, שיכולים לעניין את המבקרים בעיר. מוזיאון הביטלס, המציג את האוסף הפרטי הגדול ביותר בעולם הקשור ללהקה, למשך. מוזיאון סטדליק, בו מוצגות יצירות אומנות מתקופות שונות הקשורות להיסטוריה של המקום.
ויש עוד הרבה מוקדי עניין
בעיירה משובצים מבנים רבים השווים ביקור. כנסיית חרוטקרק המרשימה, למשל, היא מבנה מיוחד מהמאה ה15. עיצובה הפשוט והאדריכלות המיוחדת שלה מושכת אליה תיירים רבים. היום, היא משמשת כאולם לתערוכות והופעות. בית העיירה ששוחזר בשנת 1911 מרשים מאוד בעיצובו הגותי. מגדל המים העתיק של העיר זכה בפרס על רמת השימור הגבוהה שלו. עיצובו מהווה חיבור בין ישן לחדש, והוא אתר חובה לחובבי הארכיטקטורה והבנייה. טחנת הקמח של העיירה נקראת "דה גרוט", ולה היסטוריה מעניינת. כדאי לקפוץ לביקור גם ב"בית עם הכדור". בבניין זה פגע כדור תותח בשנת 1573, בהגיעם של חיילי ספרד למקום. הכדור לא פגע באיש, והבית עצמו נותר על תילו. היום, הכדור תלוי בחלקו החיצוני של הבית, כזכר להיסטוריה המקומית ולאירועים.
אוכלים ונהנים
מלבד כל זה, כמובן שבאלקמאר יש גם איפה לאכול ומה לעשות. בעיירה מפוזרות מסעדות רבות המציעות מאכלים מכל רחבי העולם – ממטבח גריל מקומי ומאפים צרפתיים ועד מסעדות תורכיות וסיניות. המסעדות הן כמובן ברמת איכות שונה, ובטווח מחירים רחב. בנוסף לאוכל באלקמאר אירועים הם דבר שבשגרה. בכל סוף שבוע ניתן בקלות לקנות כרטיס להופעות שונות, הצגות ואירועים מקומיים.
כדי ליהנות כמו שצריך מכל השפע הזה, חשוב לדעת שבאלקמאר מזג האוויר קריר. בחודשי החורף הטמפרטורות נעות סביב 5-10 מעלות ביום, ובקיץ הן עולות לאזור ה20 מעלות. כלומר, גם בשיא השמש, כדאי לקחת סוודר או חולצה ארוכה. בקיצור, שווה מאוד להשקיע נסיעה של 30 קילומטר, ולבוא, להתרשם ולנסות מכל היופי שיש לעיירה הזאת להציע. מבטיחים שלא תתחרטו.
