האוכל המסורתי של הולנד
עד המאה ה-16 בערך, הולנד הייתה יחסית מבודדת וסגורה לעולם החיצוני מבחינת תרבות האוכל שלה. לא היו בה מגוון רחב של תבלינים, אשר יכלו להעניק טעמים מיוחדים ומגוונים למאכלים המסורתיים שלה. מזג האוויר הקר והרטוב הפך את האוכל לדבר פרקטי למדי – מחמם ומשביע, לפני כל דבר אחר. הים רחב הידיים והיותם של ההולנדים אומה המתגאה ביחסיה עם הים הפכו את הדגים בה לפופולריים במיוחד. על בסיס חומרי גלם פשוטים, ועם הרבה כבוד לטבע – ההולנדים הקימו מסורת קולינרית מיוחדת ומצומצמת יחסית, שבהחלט צריך לבדוק מקרוב.
תפוחי אדמה - צ'יפס הולנדי מפורסם
תפוח האדמה היה בעבר המאכל הלאומי של הולנד. תפוחי אדמה היו נפוצים וקלים להשגה, ונאכלו בכל צורות ההכנה האפשריות.
מאכל תפוחי האדמה ההולנדי המוכר והמפורסם ביותר הוא כמובן הפאטט. הפאטט הוא הצ'יפס המוכר והאהוב. בניגוד לצ'יפס אמריקאי או לסוגי צ'יפס אחרים, אופן ההכנה של הפאטט שונה – וכך גם טעמו. מדובר בזן שונה של תפוחי אדמה, המטוגן בשומן (ולא בשמן), ומוגש עם רטבים שונים. נדיר מאוד למצוא פאטט שמוגש ללא רוטב כלשהו. על פי רוב, הפאטט מוגש בקונוס נייר, וניתן לקנות אותו בדוכני רחוב רבים.
קרוקט, הנקרא גם קרוקטן, הוא מאכל נוסף המבוסס באופן מסורתי מתפוחי אדמה. הקרוקט הוא קציץ של מחית תפוחי אדמה, רוטב בשמל ובשר, המצופה בפירורי לחם ומטוגן בשמן עמוק. כפי שאפשר להבין, מדובר במאכל קריספי, חמים ומנחם ביותר. גם את הקרוקט אפשר לקנות בדוכני רחוב כמעט בכל אזור ברחבי הולנד.
קיימת מנת תפוחי אדמה נפוצה נוספת, המורכבת ממחית תפוחי אדמה עם ירקות שונות, המבושלת עם בשר צלוי ומוגשת עמוסת רוטב סמיך וחם.
מרק
המרק ההולנדי המפורסם והאהוב ביותר הוא מרק האפונה המסורתי. המרק, אשר נקרא סטאמפוט, מוכן מגרגרי אפונה יבשה המושרים במים למשך הלילה. במהלך הבישול מוסף אל המרק נקניק מעושן מבשר לבן, המעניק לו טעם ייחודי, וכן חתיכות תפוחי אדמה או כרובית. זהו מרק סמיך ביותר, שמתאים במיוחד כשבחוץ קר וגשום. ניתן להזמין את המרק ברוב המסעדות ההולנדיות.
רייסטאפל
כפי שהשם יכול לרמז, רייסטאפל היא ארוחה המבוססת על אורז – רייס. הולנד שלטה באינדונזיה למשך 300 שנה. בזמן הזה, קצינים הולנדיים שבו משירות ממושך באינדונזיה – על שלל טעמיה הייחודיים והשונים – ואזרחים אינדונזים היגרו אל הולנד. ערבוב הטעמים והמטבחים היה בלתי נמנע. הרייסטאפל הוא בעצם וריאציה הולנדית על המטבח האינדונזי המסורתי. ההולנדים אהבו לאכול את האוכל האינדונזי בשיטת "לפתוח שולחן". במקום לקחת מנה אחת לכל אדם, הם אהבו לשלב בין הטעמים השונים וליצור ארוחת טעימות מגוונת. ארוחת רייסטאפל מבוססת על מנת אורז עיקרית, המוגשת לצד מגוון מנות אינדונזיות קטנות בטעמים שונים. אפשר להזמין ארוחת רייסטאפל במסעדות שונות ברחבי הולנד שמבוססות על השילוב ההולנדי-אינדונזי המיוחד הזה.
גבינות קשות
הולנד ידועה במיוחד בגבינות המגוונות שלה. ההולנדים אינם עוסקים בייצור גבינות בעלות תוקף קצר יחסית, כמו קממבר או רוקפור, אלא בגבינות קשות ביותר שיכולות להתיישן לאורך שנים. ככל שהגבינה זקנה יותר, טעמה חריף יותר והיא קשה ומתפוררת יותר. הגבינות המפורסמות ביותר של הולנד הן אדאם וגאודה (שלמעשה נקראת חאודה, על שם העיירה בה הוא הומצאה), אך קיים כמובן מגוון רחב בהרבה ברחבי הולנד. את הגבינות ניתן לקנות בכל מקום ברחבי העיר, אך מומלץ במיוחד להגיע לשוק הגבינות של אלקמאר, שנערך בימי שישי.
דגים
אי אפשר לדבר על אוכל מקומי בהולנד בלי להזכיר את ההרינג. הולנד היא מדינה של ים, והכלכלה שלה הייתה מבוססת בעבר בעיקר על דיג וחקלאות ימית. הדגים המלוחים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות הקולינרית המקומית. דג ההרינג נמכר כמעט בכל דוכן רחוב שמכבד את עצמו ברחבי הולנד. שיטת האכילה של המקומיים עלולה להיראות מרתיעה: הם אוחזים את הדג בזנבו, בשלמותו, מרימים את הראש ופשוט בולעים אותו בשלמותו. מי שפחות מתחבר לסגנון האכילה הזה יוכל לאכול את ההרינג בתוך לחמנייה, לצד מלפפון חמוץ ובצל חי, או על צלחת קרטון.
סוג אחר של מאכל דגים הוא הקיבלינג, גרסה של שניצל-דג. את הקיבלינג מטגנים בשמן עמוק משני צדיו, כך שהוא הופך למעין נגסי-שניצל קריספיים וחמימים.
קינוחים
כשמדברים על מאכלים מקומיים בהולנד, חייבים להתייחס גם לקינוחים המתוקים. פופרטייס הם פנקייקים קטנים ותפוחים, המוגשים עם חמאה ואבקת סוכר. שטרופ-וואפל הוא וופל המוגש בצמדים, כשבין שני הוואפלים נמרח רוטב קרמל סמיך, דביק וחם. את השטרופ-וואפל נהוג להניח מעל ספל השתייה החמה, כך שהרוטב הסמיך יתחמם.
מה עוד אוכלים בהולנד?
בהולנד, ישנם מאכלים רבים שהם לעיתים מוכרים פחות, אבל מסורתיים ואהובים ביותר. וויסקוקייס הוא לביבת דגים ותפוחי אדמה מטוגנת, המוגשת חמה וטרייה במיוחד. קרנטברוט מנגד הוא לחם צימוקים מתוק, המלווה את ארוחותיהם של ההולנדיים. הפאנקוקן עשוי להיראות שייך לסקשן המתוקים והקינוחים, מאחר ומדובר בפנקייקים דקים במיוחד. עם זאת, ניתן להגיש אותם מתוקים או מלוחים, מה שהופך אותם גם למנה טעימה בפני עצמה ולא רק לקינוח נחמד.
על מה מבוססים המאכלים ההולנדיים המקומיים?
כאמור, הולנד הייתה בעברה מקום מבודד יחסית, ללא גישה לגידולים חקלאיים שונים או לתבלינים מגוונים. מדובר במדינה בעלת מזג אוויר קר יחסית – בשיא הקיץ, הטמפרטורות בהולנד דומות לטמפרטורות הישראליות בסתיו. הרוח והגשם לא אפשרו להולנדים להשקיע במיני גידולים שונים ומגוונים. בעבר, אין לשכוח, באירופה לא היה קיים השפע הגדול שקיים בה היום.
אי לכך, ההולנדים נאלצו לבסס את הקולינריה שלהם על מה שיש להם: ים ופרות. הים סיפק להולנדים שפע של דגים ופירות ים, הנזללים בתאווה רבה על ידי ההולנדים (ופחות מתאימים לשומרי הכשרות, במקרה של פירות ים). הפרות סיפקו להולנדים מקור לבשרים שונים – קציץ בשר, צלעות ועוד – וכן לחלב. את ההתבססות של ההולנדים על החלב, כולם מכירים. חלק נכבד מהקולינריה ההולנדית מבוססת על מוצרי החלב השונים, ובעיקר על הגבינות הקשות המפורסמות.
מלבד הים והפרות, בהולנד אפשר היה לגדל בקלות תפוחי אדמה. תפוחי האדמה תפסו בעבר מקום של כבוד במטבח ההולנדי. הם מחממים, מלאי פחמימות, מנחמים ומזינים. כשחיים בקור של אפס מעלות לאורך חודשים רבים, זה בדיוק מה שהגוף צריך. תפוחי האדמה היו כה משמעותיים בתרבות ההולנדית, שהצייר ההולנדי הנודע וינסטנט ואן גוך מיקם אותם במרכז תמונתו המפורסמת "אוכלי הבולבוסים" (בולבוס – מילה נרדפת לתפוח אדמה). המשפחות ההולנדיות הפשוטות ניזונו בעיקר מתפוחי האדמה, בשלל צורות הכנה.
הקולינריה ההולנדית היום
המטבח ההולנדי נחשב לאורך השנים למטבח אפרורי וחסר טעמים. המחסור בתבלינים וההיצע המוגבל של חומרי הגלם לא סייעו בהפיכתו למטבח מעניין ומרגש, בניגוד למטבח הצרפתי למשל. עם זאת, בשנים האחרונות הולנד הפכה למעצמה קולינרית שאין להתעלם ממנה. בהולנד פועלות היום יותר ממאה מסעדות המתהדרות בכוכבי מישלן, ומהוות אטרקציה תרבותית משמעותית לאניני הטעם וחובבי הקולינריה.
בעת טיול בהולנד, מומלץ מאוד לעצור ולטעום מכל השפע שיש למטבח ההולנדי להציע. חווית האוכל המקומי היא חלק בלתי נפרד מחוויית התרבות והמקום, ומבטיחה הנאה וטעמים מפתיעים במיוחד.
